הסיבה לכתיבת המאמר?

המאמר בא “לעשות סדר” בכדי לגרום לאחידות שיפוטית בתחום המומחיות בחקירת דליקות, לבצע אסדרה פסיקתית, במצב שבו למרבית השופטים בישראל כיום העוסקים בתחום נזקי אש אין את הידע, והניסיון ו/או היכולת לקבוע האם לקבל את גרסת חוקר הדליקות המוסמך או לקבל דווקא את חוות הדעת של מי שאומר שהוא “מומחה “בתחום חקר הדליקות .

ההבדל בין חוקר דליקות שחייב להעיד רק מעובדות וראיות, לבין מומחה, שיכול להעיד גם עדות סברה, הינו הבדל עצום שיכול לשנות את פסק הדין, לגבי קביעת האחריות, הסיבה והגורם לדליקה, הן במישור הפלילי והן במישור האזרחי.

 

בקליפת אגוז על כותב המאמר:

מאמר זה ,נכתב על ידי עו”ד שמואל שטיינר אשר במשך למעלה מ 30 שנים עסק בחקירות פרטיות בתחום  חשיפת הונאות ביטוח בנזקי רכוש בדגש עח אירועי אש.

עו”ד שמואל שטיינר שימש כבכיר החוקרים הפרטיים בקבוצת מוקד חקירות, טיפל באלפי חקירות הנוגעות לתחום הכלכלי, נזקי אש, מים, גניבות, פריצות שוד ועוד. שימש כבקר חקירות בפניקס חברה לביטוח בייעוץ למח’ התביעה.

יו”ר אגודת חוקרי הדליקות בישראל (אגודת בת לאגודה הבין לאומית  הגדולה והחשובה בארה”ב IAAI)), משמש כיועץ המשפטי של עמותת המיגון הישראלי, הפועלת כמעין שלוחה של האגודה האמריקאית הגדולה בעולם בתחום מיגון אש, ואשר פרסמה אלפי תקנים בתחום מניעת דליקות וחקירת דליקות ואף אחראית לנושא קביעת הסטדרט העולמי בתחום קביעת הסמכתם של חוקרי דליקות על ידי קביעת סטדרט NFPA1033   וכן המדריך הבין לאומי בתחום חקירת הדליקות NFPA921  שתורגם לעברית על ידי אגודת חוקרי הדליקות בישראל ומשמש כמדריך בסיסי להדרכת חוקרים הן בשירותי הכיבוי והן במשטרה.

הדין בישראל?

על פי הדין הקיים , מומחה יכול להיות “כל אדם המוכיח את מומחיותו” ביהמ”ש מאפשר לכל אדם המציג עצמו “כמומחה” ליתן חוו”ד, ובלבד שתעמוד בתנאים שנקבעו בסעיפים 26-20 פקודת הראיות (נוסח חדש), תשל”א-1971 המאמר עוסק בשאלה המרכזית: ” את מי בית המשפט צריך לקבל כעד מומחה לחקירת דליקות, ובתנאי הסף “לקבלת חוות דעת שאינו מומחה רפואי” בענין של חקירת דליקה ונסיבותיה, ככרטיס כניסה לבית המשפט, וקודם לדיון לגופה של חוות הדעת שלו.

האם על ביהמ”ש לקבל חוות דעת מכל אדם המציג עצמו “כמומחה”, ויכול להגיע מכל תחומי העיסוק המקצועי והידע המקצועי, ולכתוב דו”ח הקובע את סיבת הדליקה  גורמיה וקביעת האחריות.

או:

חוקר דליקות מוסמך, בעל ידע מקצועי פרומאלי בתחום חקר הדליקות, בעל ניסיון מקצועי בחקר דליקות אשר משתלם בתחום המקצועי באופ קבוע ומרחיב את ידיעותיו תוך השתייכות ארגונית מקצועית.

החוק בישראל ובכל העולם קובע כי חוקר פרטי , חייבי להציג הסמכה או רישיון לבצע חקירה דרך כלל וחוו”ד הדעת שלו צריכה להיות מגובה בעובדות, בראיות קבילות, ובעלות משקל, מהן ניתן להגיע למסקנות, שיאפשרו לביהמ”ש, לקבוע אחריות.

בישראל לא מוסדר על ידי המחוקק מקצוע או עיסוק “חוקר פרטי בתחום חקר הדליקות” שיכול  לקבוע דרך כלל אחריותו של מי גרמה לשריפה, מה סיבת הדליקה, בהתבסס על דוח חקירה מובנה שיכול לעמוד בתנאים מדעיים.

לעומת זאת בארה”ב ובמדינות רבות באירופה לא ניתן לבצע חקירה פרטית בתחום חקר הדליקות מי שלא הוסמך כחוקר דליקות מוסמך בהתאם לתנאים שנקבעו 1033 NFPA .

 

 

גישת כותב המאמר

המאמר יביא אסמכתאות לכך כי לעניין חקירת דליקה, יש להתייחס לתואר “חוקר דליקות מוסמך “ולא לתואר “מומחה” לחקירת נסיבות דליקה, שכן מדובר “בתחום חקירת הדליקה הפרטית”, כי העניין הוא במתן חוו”ד בחקירת דליקה ונסיבותיה ולא על מתן “חוות דעת מומחה” ולאבחנה זו משמעות קריטית, כאשר על בית המשפט לקבוע מהימנותנו ומאימנותו של העד ,על אופן איסוף הראיות וקבילותן, המעיד כי דו”ח החקירה ניתן בקשר עם סיבת הדליקה.

 

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984,תקנה 171א . חוות דעת של מומחה תק’ תשל”ט-1979 תק’ )מס ‘2( תשל”ט-1979

“רצה בעל דין להביא עדות בעניין שבמומחיות ,שאינו ענין שברפואה, לביסוס טענה מטענותיו, יגיש לבית המשפט חוות דעת של מומחה לאותו ענין במועדים ובמספר עותקים כפי שנקבע לכך בתקנות סדרי הדין )עדות מומחים(, תשט”ו-1954.

תקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ח- 2018

 

סעיף 6 “הגדרות ““מומחה” : “מי שמוכר כמומחה לפי כל דין ובאין דין כאמור, בעל ניסיון וידע–  בעניין שבמדע, במחקר, באמנות או במקצוע, למעט בעניין שבמשפט שאינו דין זר;”

 

“מי הוא מומחה” נקבע לראשונה בארה”ב [i]“הלכת דאוברט” : ההלכה העוסקת בכישוריו של אדם לכהן כעד מומחה במשפט. הלכה זו ניתנה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית‘ במשפט דאוברט נגד חברת התרופות מריל-דאוDaubert v. Merrill Dow Pharmaceuticals, Inc., 509 U.S. 579, ))(1993) 595 בתי המשפט בישראל נוטים להשתמש בהנחיה זו, לפיה על השופט להשתמש באמות מידה מסוימות לפני שהוא מסכים לקבל את עדותו של המומחה, במיוחד בתחום מדעי או טכנולוגי חדש. אמות המידה הן:

1) בחינתה המדעית של התאוריה המוצעת.

2) הצגת התאוריה המוצעת בפני הקהילה המדעית.

3) אחוז הטעות הסטטיסטי של התאוריה.

4) קבלת התאוריה על ידי הקהילה המדעית.

“בהילכת דאוברט” ניתנה גמישות מסוימת, בכך שנקבע בה, שלא כל ארבעת הגורמים נחוצים ,בכל מקרה ומקרה.

ההתייחסות היא למומחה בכלל, הן בתחום הרפואי והן בתחום הכללי, כאשר הזרקור מופנה לעניין העוסק בתחום מדעי או טכנולוגי חדש.

 

ההסדרה המשפטית בישאל נמצאת בפקודת הראיות סעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 הקובע כדלקמן:בית-המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות-דין, לקבל כראיה, בכתב ,חוות-דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית ( להלן:” חוות-דעת” ) ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן:” תעודת רופא“).”סעיף 20 לפקודת הראיות מתווה את הדרך הראויה להגשת חוות-דעת מומחה בין היתר ,בשאלה שבידיעה מקצועית.

כלומר סעיף 20 לפקודת הראיות מתווה את הדרך הראויה להגשת חוות-דעת מומחה בשאלה שבידיעה מקצועית.

סוגיה נוספת שעליה יש לתת את הדעת נוגעת לטיב העניין שעליו נסובה עדותו של המומחה. בהקשר זה חשובה ההבחנה בין עדות שעניינה בשאלה “שבמדע” לבין עדות שעניינה בגדר “ידיעה מקצועית.” על ההבחנה האמורה עמד בית-משפט זה אך לאחרונה וציין כדלקמן:

“לעיתים אין קו ברור המפריד בן עדות מדעית לעדות מומחה מסוג אחר, ויש מקרים בהם קשה להבחין בין עניין שבמדע לבין עניין שבמומחיות. יכול וחוות-דעת המומחה תכלול הן עניינים שבמדע והן עניינים שבמומחיות, הקשורים לפענוח ולהסקת המסקנות הנובעות מהממצאים המדעיים, ועל השופט היושב על בדין, להיות ער להבחנה זו “(עניין זדורוב, בפסקה 45 לפסק-דינו של השופט עמית)”.

 

ב- ע”פ 8277/14 פלוני נ’ מדינת ישראל, (תק-על 2016)1(9073)2016 בואר הסעיף כלהלן: ^[1]“כידוע, הבסיס לקבלתן של עדויות מומחה נמצא בסעיף 20 לפקודת הראיות )נוסח חדש(, התשל”א-1971 ( להלן:” פקודת הראיות“), המורה כי… לכך מצטרף סעיף 26)א ( לפקודת הראיות) המאפשר להעיד את המומחה או את הרופא הרלוונטי בכל הנוגע לעמדה שהביע בחוות דעתו.

על-מנת לקבוע את משקלה של עדות המומחה ולהכריע בין עדויות מומחים מנוגדות ,נדרש בית המשפט לבחינתן של העדויות משתי זוויות משלימות: מהימנותם האישית של המומחים ואמינותם המקצועית. בעוד בחינת מהימנותו של עד מומחה, אינה שונה מבחינת מהימנותו של כל עד אחר, בחינתה של אמינות מקצועית היא ייחודית לעדים מסוג זה. כפי שצוין בעבר, שאלת אמינותו המקצועית של העד נסובה על “רמתו המקצועית של המומחה”

וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ומכוחם הגיע למסקנותיו“ (ע”פ 92/1839 אשקר נ’ מדינת ישראל, פסקה 4  4.9.94 ( להלן: “עניין אשקר“).

בבוא בית-המשפט לפסוק בין שני מומחים ,הוא נדרש להפעיל שיקול-דעת שיפוטי ,וזאת על בסיס הידע השיפוטי, ניסיון החיים והשכל הישר…

ההשוואה בין עדויות מומחים סותרות מהיבט אמינותן המקצועית אינה פשוטה ותלויה כמובן במכלול הנסיבות. עם זאת, ומבלי שהרשימה תהיה ממצה, ניתן להתייחס לשיקולים הבאים: הכשרתו המקצועית של העד המומחה; ניסיונו המעשי; מידת הרלוונטיות של תחום התמחותו לעניין הנדון; טיב היכרותו עם הממצאים הקונקרטיים ; מידת ההתאמה של מסקנותיו למכלול הממצאים; מידת היכרותו עם הספרות הרלוונטית בתחום; מידת ההתאמה של מסקנותיו לספרות זו; אמינותה של הספרות המקצועית שעליה נשענה חוות-דעתו; מעורבותו של העד המומחה במחקר בתחום ; התמודדותו עם גישות מקצועיות מתחרות ועם תרחישים חריגים, וכן הלאה..

נדגיש, כי תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות הגשת חוות-דעת מומחה בכתב עוד קודם שמיעת הראיות במועדים הקבועים בתקנה 129 לתקסד”א }ע”פ 5582/09 פלוני נ’ מדינת ישראל, תק-על 2010)4(, 743, 819 )2010).

כלומר יכולה וצריכה, המערכת המשפטית, לבצע “סינון” מוקדם, לגבי הרף התחתון או “סף הכניסה” לבית המשפט, במתן חוות דעת, שקודם לדיון בגופה, יש לדון למיהותו ולגופו של נותן חוות הדעת כפי שהוזכר לעיל.

מחד עלולה גישה זאת לצמצם עד מאד את המאגר של המומחים שיכולים ליתן חוות דעת מומחה בתחום “שאינו רפואי”, מאידך קביעת סטנדרט של ידע ומומחיות מספיקה, תביא להבניה של כלים להשוואת חוות הדעת של שני מומחים שונים מעין “תקן” מחייב שרק העומד בו יכול להיחשב כמומחה.

כלומר בניתוח סעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל”א-1971 קובע כדלקמן:

בית-המשפט רשאי ,אם אין הוא רואה חשש לעיוות-דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות-דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן:” חוות-דעת“), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן:” תעודת רופא“).”

 

“מדעי האש” מערבים בתוכם עניינים טהורים שבמדע כגון כימיה ופיסיקה של האש או מדעי חשמל שיכולים לגרום לפרוץ הדליקה  כגון דיון לגבי  השאלה היסודית  כיצד אש נגרמת? “מהו משולש האש ?” ( האם תמיד האש תפרוץ רק אם יהיו בה שלושת מרכיבי “משולש האש”? חמצן, חומר בעירה, ונקודת הצתה )  ובאם נטול אחד מהגורמים במשולש, לא תתקים השריפה או האש.

מדובר בדיון שיורד לשורש ההבנה המדעית של חוקר דליקות בתחום: החומרים, הכימיה, הפיסיקה, החשמל ועוד.

 

יחד עם האמור לעיל זאת הם מערבים בתוכם עניינים טהורים, של ידע, ולימוד תיאורטי ומומחיות מקצועית, שנובעת מניסיון מקצועי הנרכש מליווי של חוקר דליקות מוסמך,  לתקופת “התמחות”. בקביעת “סיבת הדליקה וגורמיה” “מוקד הדליקה” “אופן התפשטות הדליקה” ורק ידע מעמיק טהור בתחום  “מדעי האש” ובתחום הידע מקצועי “שבמומחיות” וסימולטאניות בין הידע התיאורטי לידע המעשי, יכולים ליצור חוות דעת מאוזנת בעלת משקל וקבילות ראייתית.

המצב החוקי בישראל לגבי חקירת הדליקה – “חוקר הדליקות לעומת “המומחה” לחקר דליקות בתחום האש:

מי רשאי לעסוק בחקירת דליקות בישראל וליתן חוות דעת:

1. בעקבות הרפורמה במערך הכבאות, נקבע בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה ,התשע”ב – 2012 כי רשות הכבאות וההצלה תנהל חקירות בעניין דליקות וגורמיהן וקובע את הכללים להסמכת חוקר דליקות, סמכויות החוקר וכן הוראות לעניין הגשת חוות הדעת בגמר החקירה. כולל כללים ברורים לגבי שמירה על כשירות מבצעית,
2. המונח חוקר דליקות מופיע בסעיף 61 חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, תשע”ב-2012 , שם נקבע מי יכול להיות חוקר דליקות.
3. תקנות הרשות הארצית לכבאות והצלה (חקירת דליקות) ,התשע”ד–2014, מפרטות את תהליך ההסמכה של חוקר דליקות ברשות, שמירה על כשירות, והמקרים בהם נדרשת הרשות לבצע חקירה. לפי סעיפים 61, 66 ו-128 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע”ב-2012 (להלן – החוק),

חוקר הדליקות המוסמך על ידי הרשות – לעומת חוקר הדליקות הפרטי:

4. כאמור, רמת הידע ההשכלה והניסיון המקצועי וכן נושא הכשירות המקצועית של חוקר הדליקות, מעוגנים היטב הן בחוק ובתקנות, לפיכך חקירת דליקות של חוקר מטעם הרשות, מול חקירת דליקות של “מומחה” ו/או “חוקר דליקות פרטי שאין לו את אותו הניסיון, הידע המקצועי וההסמכה, מדובר בהשוואה לא הוגנת, לא באותו הסטנדרט ,ולכן גם אין לקבל אותה כמובן מאליו. (עניין זה יורחב בהמשך ויובהר ביחס לפסקי דין ומאמרים שניתנו בארה”ב.)
5. רשות הכבאות הינה זרוע שלטונית מבצעת, הנמצאת בתוך המשרד לבטחון הפנים, יחד עם המשטרה היא זו שאחראית לביצוע חקירות פליליות, כך שבמקרים פלילים לא חוקר הדליקות המוסמך מבצע את החקירה אלא דווקא החוקר המשפטרתי תוך שהוא נשען על חוות הדעת של חוקר הדליקות, לפיכף רף חוות הדעת חייבת וצריכה לעמוד ברמה ובסטנדרט , של “מעל ספק סביר” , ואילו במשפט אזרחי חוו”ד צריכה לעמוד ברמת הוכחה “רק” במאזן ההסתברויות. כלומר בבואנו לטפל באירוע שבו ישנה חוות דעת אזרחית בתחום חקירת הדליקה וממולה עומדת חוות דעת של חוקר דליקות מוסמך מרשות הכיבוי וההצלה, המייצגת את ההסמכה השלטונית, על השופט חלה אחריות כבדה ביותר, לוודא שהרמה המקצועית והניסיון של “המומחה” או “החוקר הפרטי” הוא לפחות באותו רמת ידע השכלה וניסיון של חוקר הדליקות של מכבי האש, בתחום “מדעי האש,” אחרת, ימצא פער עצום ,בין אותה חוו”ד ששימשה את המדינה, להגשת כתב אישום, שבו אדם עלול להימצא חייב בדין וללכת למאסר, לעומת אותה חוו”ד של אותו חוקר של מכבי אש, במשפט האזרחי , שבו השופט עלול לא לקבלה, כלומר עלול להיווצר עיוות דין, “תאונה משפטית” באותו עניין של נזק אש, בין אותה חוו”ד של המדינה בתביעה פלילית הקשורה בנזקין, לבין תובענה אזרחית, לגבי סיבת פרוץ הדליקה ומי אחראי.
6. כלומר, באין הוראה חוקית הנוגעת במישרין ובאופן חד משמעי, בפן האזרחי, המורה על ניהול חקירות בעניין נסיבות חקירת דליקות וגורמיהן, על ידי חוקר פרטי בעל רישיון בתחום חקר הדליקות ,בדיוק כפי שקבעה המדינה לעניין הסמכה ורישיון של “חוקר דליקות” של רשות הכיבוי וההצלה ו/או חוקר פרטי בהתאם לחוק חוקרים פרטיים ו/או  של מתווך מקרקעין בהתאם לחוק המתווכים ו/או חוק שמאי המקרקעין ו/או שמאי רכב לפי חוק שמאי הרכב, לכאורה מדובר במעין לקונה חוקית,המאפשרת לכל אדם להציג עצמו כמומחה בתחום חקירת הדליקות וליתן חוות דעת לבית המשפט.
7. לדעת כותב המאמר, אין לומר כי המדינה התפרקה מאחריותה, ולא התכוונה להסדיר את אופן מתן חוו”ד ועדותו של חוקר הדליקות הפרטי, זאת מעצם ההגדרה של המדינה, בחוק הכבאות ובתקנים, כי מדובר בחקירה לעניין “איתור נסיבות הדליקה וגורמיהן”, ונקבע בחוק ובתקנות, מי יכול לשמש כחוקר דליקות, וליתן דין וחשבון חקירתי ,לפיכך נקבע כי מהותית ולא רק פרוצדוראלית ,“החוקר הפרטי” אינו “מומחה”, המחווה את דעתו המקצועית בהתאם לפרשנות, או עדות סברה, או עדות מפי השמועה, אלא בראש וראשונה כחוקר, אשר אמור לאסוף עדויות וראיות, בהתאם “לכלל הראיה הטובה” ולהציגם במשפט באופן מלא, קביל ובעל משקל, ללא שהוא רשאי, ליתן עדות מפי השמועה ו/או עדות סברה, ויש להגדיר כי מדובר ב“דין וחשבון לעניין חקירה ,בתחום האזרחי ,לאיתור נסיבות הדליקה” בין אדם לחברו.
8. כפי שהמחוקק חשב לנכון, לקבוע באופן ברור והסדיר בחקיקה ובתקנות את הסמכות, של הרגולטור מכבי האש, לקבוע כי חקירת דליקה ונסיבותיה, נתונות בידי “חוקר דליקות” ולא בידי “מומחה” וקבע כיצד יוסמך אותו חוקר דליקות. יש לקבוע זאת גם בתחום האזרחי.
9. ישנה חשיבות עצומה בהבנת ההבדל בין פעולות החוקר בזירת האירוע, לאופן איסוף המידע, הראיות, העדויות, שמירת הראיות ובדיקתן על ידי מומחים שונים, לבין פעולות “המומחה.” כפי שציינו לעיל, החוקר חייב להיות בעל הסמכה ו/או בעל רישיון מגורם, שרשאי בחוק ובחקיקה ראשית ובתקנות בחקיקה משנית, להסמיך חוקר דליקות, והחוקר רשאי לנקוט בגישה לפיה חוות הדעת החקירתית שביצע, מסתמכת אך ורק על עובדות וראיות שיעמדו בכלל “הראיה הטובה” ואשר נאספו בפועל, על ידי החוקר, באופן מתודולוגי, בעוד שמומחה יכול להעיד, “עדות סברה”, עדות מפי השמועה , בהתאם למקצועיות שלו ולא חלים על אופן הצגת חוות דעתו כל מגבלה, פרט למגבלה הצורנית, שנקבעה בפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 . הרי על החוקר חלים מגבלות של הסמכה, רישיון, וראיות שנאספו באופן קביל והם בעלי משקל, אשר מחייבים שמירה קפדנית על “שרשרת הראיות” ועדותו של החוקר הינה מכלי ראשון ולא עדות מפי השמועה.
10. כאמור, ההקבלה לחוקר דליקות מטעם רשות הכבאות הנה – “חוקר פלילי” במשטרה חוקר שב”כ, חוקר מכס, חוקר במצ”ח. וכל מי “שהיועץ המשפטי לממשלה קבע כי הוא רשאי לבצע חקירה דרך כלל, שאינה חקירה מדעית.”
11. בתחום האזרחי, יכול לשמש חוקר פרטי רק מי שהינו בעל רישיון והסמכה של משרד המשפטים, על פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, והתקנות ובהתאם לכללי האתיקה המקצועית שנקבעו בחוק, וכיוצא מכך “חוקר הדליקות הפרטי” אינו שונה מהותית מהנדרש מהחוקר הפרטי , שהוסמך ברישיון משרד המשפטים, כפי שנקבע בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל”ב-1972, ויש לקבוע כי ההסמכה “לחוקר פרטי” בתחום חקירת הדליקה תינתן בהתאמה למתן רישיון לחקירות פרטיות, בהתאם לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, כך יקבע סטנדרט בעניין השכלה, ניסיון מקצועי, הסמכה בהתאם לחוק לתקנות ולאתיקה המקצועית ועמידה במבחנים בדיני ישראל.
12. עבודת החוקר הדליקות הפרטי האזרחי, צריכה להיערך באותה תבנית חקירתית, מקצועית, של חוקר הדליקות של כיבוי אש, וזהה בהיקפה ובמקצועיותה לעבודת החוקר הפרטי האזרחי^[2]בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, המגדיר בדיוק מי יכול לקבל רישיון מהמדינה ולעסוק בחקירות פרטיות. בשים לב בסעיף 4 לחוק זה ,הקובע כי עליו להתאמן במשך 3 שנים אצל מאמן מוכר, על ידי משרד המשפטים, ולאחר מכן לעבור מבחנים בחוקי ודיני ישראל ואתיקה מקצועית. כאשר ישנה הקלה, למשך זמן ההתאמנות, מפטור חלקי ועד פטור מלא מהתאמנות, לחוקרים פרטיים ששירתו כחוקרים פלילים בגופים שונים . לעניין זה ראה ^[3]“קריטריונים לפטור מהתאמנות” שהופץ על ידי משרד המשפטים.

 

13. מכאן ניתן להסיק כי, כשם שמדינת ישראל, באמצעות משרד המשפטים, הקבילה את עבודת החוקר הפרטי, לעניין המקצועי, ההשכלה, הניסיון, בקביעת נורמות של בדיקת עבר פלילי, עמידה בכללי אתיקה ברורים, עמידה במבחנים בדיני ישראל ובאתיקה מקצועית, ליווי להסמכה והתאמנות אצל חוקר פרטי הרשאי לרשום מתאמן, בדיוק כפי שחוקר פלילי של מדינת ישראל, עליו לקבל את ההסמכה שלו באותו האופן במסגרת המשטרה, במסגרת הצבא, במסגרת שירותי הביטחון וכו. ע”י היועץ המשפטי לממשלה’
14. לאור האמור לעיל, גם באין אסדרה חקיקתית חד משמעית ברורה המסדירה את “רישיון החוקר הפרטי” האזרחי לחקירת דליקה, יש צורך בהסדר פסיקתי, שיקבע נורמות תואמות , לנורמות, או זהות או קרובות לנורמות, המסדירות רישיון לחקירות פרטיות.

• כאמור, המחוקק אינו משחית את מילותיו לריק, כוונה ברורה עומדת מאחורי הקביעה, כי כל מי שעוסק בחקירות דרך כלל ואיסוף מידע על הזולת שלא לצרכי מחקר, חייב להיות מוסמך לעסוק במקצוע באמצעות רישיון והסמכה, ידע וניסיון, שהרי המומחה ו/או החוקר יכולים בקביעתם לחרוץ גורלות אישיים, לגרום לשלילת חירותו של אדם, ולחילופין לאובדן המוניטין, ולנזק כלכלי אדיר, ולדחיית תביעתו לביטוח ועוד.
• בהינתן מצב הדברים העובדתי והברור הזה, שבו לא יכול להיווצר פערי ידע, שהרי “חוקר הדליקות הפרטי” כאשר הוא עומד בבית המשפט, אל מול קביעותיו של חוקר הדליקות של מכבי האש, שהכשרתו נקבעה בחוק, בתקנות ובפיקוח הדוק של שרשרת הפיקוד ברשות הכבאות ,והוא הוסמך על ידי מי שרשאי להסמיך חוקר דליקות , בעוד שחלק “מהחוקרים הפרטיים” בתחום חקירת הדליקות, לא הוסמכו מעולם, פועלים ללא רישיון ועל דעת עצמם, הם עוסקים בתחום חקירת הדליקות וקבעו לעצמם, ללא פיקוח והדרכה צמודה ,כי הם “מומחים” בתחום בחקר הדליקות, כל זאת ללא שעברו הכשרה כחוקרי דליקות, הדעת אינה יכולה לסבול פערים כאלו של ידע בהסמכתם ,שהרי השופטים חייבים להתייחס לפי סעיף 20 לפקודת הראיות, וככל שחוקר דליקות שלא הוסמך על ידי מאן דהוא, מופיע כעד בבית המשפט, אין לקבל את חוות הדעת שלו כמומחה ,שהרי המחוקק כבר קבע שחקירת נסיבות דליקה ונסיבותיה, יעשו בידי “חוקר דליקות” ולא בידי מומחה, ומכאן כי כל עדות סברה של חוקר דליקות המציג את הדין וחשבון שלו כחוות דעת, עליה להיפסל על הסף, עוד קודם שיש לדון בה לגופה.
• כאמור, וכיאה למדינה שבה פועלת מסגרת חוקית ו/או חוקתית, אשר היא צעירה, ואינה בעלת ניסיון, הרי כשעולה “מקרה לבירור משפטי” פועלים השופטים עצמם, ופונים למשפט המשווה, ולניסיון של מדינות ותיקות מאתנו ,וככזה הוא המאמר הנוכחי, שעוסק בבירור, לגבי היקף הידע, הניסיון המקצועי, ההשכלה ,והכשירות ,שחל על “חוקר הדליקות הפרטי“.
• לעניין האמור לעיל , בארה”ב קמה לה אגודת NFPA ששמה למטרה ,לעגן מקצועית את היקף הידע, הניסיון, ההשכלה והכשירות שיש על חוקר הדליקות הפרטי .כאשר מדריך NFPA921 (להלן: “המדריך“) (“תורת ביצוע החקירה”) שעל פיה נערכים כיום חקירות בתחום נסיבות הדליקה ,במאמר שפורסם על ידי The –Standard of Care in Fire Investigation By John J. Lentini, CFEI, FABC כתב המומחה ,שהנו חוקר דליקות המוסמך להדריך חוקרים, מוסמכים מטעם CFI NFPA( להיות מדריכים בקורס חוקרי דליקות) .וכך כתב מר ליטאני במאמרו (תרגום חופשי מאנגלית ש.ש:).
• המדריך פורסם לראשונה בשנת 1992, וגרם למחלוקת בקרב קהילת חוקרי הדליקות, האם המדריך מתיימר ליתן קווים מנחים, לביצוע חקירת דליקה, בתחומים שונים של מדעי האש, חלק מהחוקרים טענו, כי המדריך לקח להם את הכלים לבנות חקירה עצמאית משל עצמם, חלק מהחוקרים טענו כנגד המסמך, בטענה כי הם יכולים לבצע חקירה, בדרכים אחרות, ולא מחויבים לבצע חקירה בהתאם לאמות המידה המדעיות ,שהכתיב המדריך, היו טענות שונות, הנוגעות, לאופן שבו המדריך מורה כיצד לחקור, כאשר ישנה חקירה שמעורב בה, זכוכית, מתכות, עץ, עניין של טמפ’, הצפת אש ועוד ועוד, האם מדובר בהצתה או האם בכשל וכו אולם השאלה הכבדה ביותר דנה בשאלה העיקרית “האם חקירת דליקה היא עניין שבמדע? עניין שבמומחיות?” בשנת 1997 פורסם מאמר של מומחים שקבע:

The most important result of the publication was not, however, the debunking of the mythology of arson investigation; it was the statement that fire investigation should be conducted according ( “to the scientific method

 

• כלומר השאלה החשובה ביותר אינה השאלה האם מדובר במתודולוגיה בחקירת הצתה , אלא ההצהרה החד משמעית שחקירת דליקה חייבת להיערך בהתאם לכללים מדעיים, המשמעות היא עצומה, כפי שנביא בהמשך ונראה קשר ישיר למה שנקבע בסעיף 20 לפקודת הראיות בישראל, וכן פסק הדין בבית המשפט העליון בארה”ב שהגיע העניין להכרעה

בהליך המשפטי הידוע Kumho v Carmichael  שם קבע בית המשפט העליון של ארה”ב (לאחר שהעניין הובא לפתחו על ידי בית המשפט העליון של המדינה)

 In the case of Kumho v Carmichael, the US Supreme Court turned this argument on its head, and ruled unanimously that “less scientific” expert testimony should be subjected to more rigorous scrutiny, not less.  That ruling essentially brought an end to the objections of the proponents of “traditional” fire investigative methods.

בהחלטה “בפה אחד” של הרכב השיפוט נקבע שכאשר מעיד חוקר דליקות לעניין חקירת דליקה ונסיבותיה והוא מעיד באופן שאינו בהתאם לתנאים המדעיים שקבע 921NFPA, יש לבחון את העדות של החוקר ברמת זהירות וחשדנות גבוהה יותר, מאשר חקירה שנעשתה בהתאם לתנאים המדעיים , כפי שנקבעו במדריך 921, כך שהוויכוח לגבי תקפותו של המדריך הסתיים בקביעה חד משמעית זו, “כי אין להתנגד להוראות המדעיות, שמנחה המדריך כלומר יש לפעול לפיהן.”

• אולם מה המשמעות בארה”ב ,של עד שהינו חוקר דליקות, ומעיד על דוח חקירתו לפי מדריך 921, המשמעות היא שאותו עד, הנו חוקר מומחה בתחום האש, שהכשרתו נעשתה בהתאם לקביעה, מי הוא חוקר דליקות מוסמך, או מי יכול להיות חוקר דליקות מוסמך ,כפי שנקבע בתקן NFPA 1033. בארה”ב אין הבחנה בין חוקר דליקות המעיד כחוקר מטעם הרשות, המדינה לעניין פלילי, לבין חוקר דליקות, המעיד בעניין אזרחי, שניהם מחויבים להציג דוח חקירה בהתאם לתנאים המדעיים שקבע המדריך 921 .

מתוך המאמר:

Most importantly, the courts in the United States have now embraced NFPA 921 as the standard of care in several major cases, and a body of law has formed around these cases.  There are still some investigators who will not acknowledge NFPA 921 as a standard of care, sometimes in an attempt to avoid being cross-examined from it, but the cases cited below have relied on the guidance of 921.  Sometimes, an investigator’s testimony is excluded if they have not followed the scientific method, and in other cases, investigators’ testimony is specifically allowed if it can be shown that they have followed the scientific method and NFPA 921.  There are many more cases than the eleven cited below, but these should give the reader an adequate sense of where the courts are going in the United  Travelers Property & Casualty Corp. v G.E.2 (July 26. 2001)  States.1

 

מתי בית המשפט יזדקק למומחה ולא לחוקר דליקות – לעניין נזקי אש?

• לעיתים על חוקר הדליקות, להסתייע במומחים שונים, לדוגמה: כאשר חוקר הדליקות קובע כי מוקד הדליקה בארון חשמל או מכשיר חשמלי ו/או חשד כי סיבת הדליקה הינה כשל חשמלי ודנים בסיבה לאותו כשל חשמלי, שגרם לשריפת חשמל, לצורך קביעת סטנדרט זהירות או קביעת התרשלות בתובענה אזרחית, יתכן שהמומחה המתאים לקביעת סיבת הכשל לפרוץ האש מבחינה חשמלית ,הינה דווקא מהנדס חשמל.
• כאשר חוקר הדליקות מגיע למסקנה, שסיבת פרוץ הדליקה היא כימית, והאש החלה כתוצאה מראקציה כימית, יתכן ויש צורך במומחה בעל תואר בכימיה, על מנת שיסביר את הרכב החומרים, והאופן שבו הם יכלו לגרום לפרוץ הדליקה, שהביאה לאותה הריאקציה וגרמה ולהתפרצות אש. ואף לקבוע האם הופרה חובת זהירות באופן הטיפול בחומרים הללו, כחומרים מסוכנים.

25. כאשר מדובר באש שפרצה ברכב, וישנה מחלוקת מה סיבת פרוץ הדליקה, האם מדובר בכשל חשמלי, או מכני, או שמא בהצתה מכוונת, באמצעות חומרים מאיצים, או כתוצאה מתאונת דרכים, שגרמה להתפוצצות מיכל הדלק, יתכן ויש צורך במהנדס רכב ו/או שמאי רכב כאשר יש צורך להעריך את נזקי הרכב או שווי הרכב, וייתן מצב כי מהנדס רכב או מכונאי יתנו דעתם לעניין הדגם הספציפי של הרכב, והנסיבות בהם מיכל דלק מתפוצץ, או כתוצאה מאימפקט של תאונה וכו’. נגרמה התפוצצות ושריפה.

מסקנות:

• כאשר רוצים לקבוע את “מוקד האש” וסיבת פרוץ הדליקה , יכול לעשות זאת, רק מי שהוסמך כחוקר דליקות, בהתאם לסטדרט שנקבע NFPA 1033 ולפי מדריך לחקירת דליקות NFPA 921. את גורם הכשל: מדוע בנסיבות הללו פרצה האש, לאחר שחוקר הדליקות קבע את מוקד אש ,או במספר מוקדים, וקבע האם מדובר בהצתה ,או מדובר בכשל כלשהו למשל ,חשמל, או מריאקציה כימית, או נזק בפעולה מכנית, רק אז מומחה ספצפי כפי שהוסבר לעיל יכול לכתוב חו”ד כמומחה לחקר דליקה או כשל.
• מדינת ישראל קבעה, כי על מנת [ii]לצמצם ברגולציה, כאשר אין תקן ישראלי מוכר בעניינים הקשורים לבטיחות אש והציבור. יועתק התקן האמריקאי NFPA ולעניין חקירת דליקות נקבע כי התקן שקובע את הסטנדרט מי הוא חוקר דליקה נקבע לפי NFPA1033 כאשר מערכי הלימוד נקבעו בתקן לפי מדריך 921 .

28. טפסר משנה בדימ’ רן שלף ראש מח’ חקירת דליקות במכבי האש ומי ששימש כראש מעבדת חקירת דליקות במטה הארצי בירושלים, קבע כי חוקר דליקות יכול להיות רק מי שעמד בכל התנאים שנקבעו בחוק שירותי ובהתאמה למד והשתלם בהתאם 1033NFPA ולמדריך חקירות דליקה 921NFPA וכן צבר מספיק שעות וצבר של חוות דעת בתיקי חקירה, בליווי חוקר דליקות מוסמך ,וכי בכל שנה עליו לעבור השתלמויות וכן מספ רמינימלי של תיקי חקירה שעליו לבצע.

• יתכן שיקום הצורך בהסדר חקיקתי ספציפי, יתכן וצריך הוראות מעבר ,כפי שנקבע בהוראות המעבר בחוק הכבאות וההצלה לעיל ,ולקבוע אמות מידה ומבחני הסמכה וכן התאמנות בתחום חקירת דליקה פרטית.

                                                        

⁵ ראה תקנה 5 תקנות הרשות הארצית לכבאות והצלה )חקירת דליקות( תשע”ד- 2014 ⁱⁱ חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל”ב-1972

 

 

[1] תביעות פיצויים בשל נזקי גוף במשפט הישראלי – מבט עיוני ומעשי כרך א-ב  , חלק ח’: מומחים

רפואיים , שער א’: מינוי מומחים על-פי תקנות 137-125 לתקסד”א , פרק ג’: פקודת הראיות – מינוי מומחים רפואיים , אליעזר פני-גיל, עו”ד ונוטריון )אוקטובר 2018(, אוצר המשפט

 

[2] חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל”ב-1972

 

[3] קריטריונים לפטור מהתאמנות

(הכרה בתקופת התאמנות עקב ניסיון בחקירות בשירות הציבורי)

[i] מתוך ויקיפדיה האינציקלופדיה החופשית.

[ii] הצעת חוק הנציבות לצמצום הרגולציה והבירוקרטיה הממשלתית, התשע”ח–2018

 

פורסם באתר NFPA-IL